הפרופיל של פדופיל.

ישנם מושגים שלא משאירים אותנו אדישים. מושגים כאלו גורמים לנו לעצור,לחוש דריכות. לחשוב, להזכר, להזדהות עם הקרבן ולחוש את הכאב שלו או שלה.

אחד המושגים בהגדרה זו, זה המושג "פדופיל".
קיומם של פדופילים בינינו מעורר חלחלת חרדה ותחושת גועל כאחת. אין שכל אנושי שיכול לסבול קיומו של אדם אכזרי שלא עוצר עד שממלא את סיפוקו המיני במחיר של חרבן נפש ילדה קטנה, חרף דמעותיה ותחנוניה לעזוב אותה לנפשה. אזכור של "פדופיל" מעלה בדמיוננו ציור של ייצור אנטי-סוציאלי, פסיכופט קר-רגש המתכנן היטב את צעדיו ואינו בוחל בשום דרך על מנת להגיע לסיפוקו.

אנו מעדיפים שלא לפגוש אנשים כאלו לעולם ולא לראותם אפילו על גבי מסכי טלוויזיה.
אנו מזדעזעים מעצם המחשבה שאחד כזה יכול להסתובב בחופשיות ליד הבית שלנו, בפארק שעשועים, בכניסה לגן ילדים וביציאה מבית הספר, והמדינה? קצרה ידה מלהושיע אדם שנפגעיו-הילדים לרוב אינם מסוגלים לעיד נגדו, ומחוסר ראיות הוא משוחרר החוצה, בחזרה אל הרחוב.
אבל מה שכן, אנו מנסים לדעת עליהם יותר על מנת לזהות אותם מרחוק ולמנוע מצב בו "כבר מאוחר". כיצד נזהה את הפדופיל?
לפני שנעבור לסקירת מאפיינים הנפוצים של הפדופילים, כדאי שנכיר את האופציות השונות העומדות כיום להגנת ילדנו.

עברייני מין תחת צו פיקוח

ראשית הבה נתייחס ל"רשימת עברייני מין תחת צו פיקוח" (הנמצאת כאן).
מדובר בעברייני מין שהורשעו בבית המשפט (וכנראה גם ישבו בכלא או ריצו עבודות שירות) שהמדינה מתחייבת לעקוב אחריהם במשך תקופה מסויימת (1-4 שנים) על מנת לוודא שהם לא חזרו לפגוע.
אמנם לצערנו נוכחנו לדעת כי על אף הקמת יחידת 'צור' (שב"ס), האחראית על פיקוח על עברייני מין, הרי אפשרויות פיקוח כזה  מוגבלות מאד ולא ניתן לסמוך על המדינה שתשמור על ילדנו (ובודאי שלא לאחר סיום תקופת פיקוח).

אתרי מודעות לפדופיליה

אתר המוביל למאבק בפדופילים הינו האתר פרטי "תנו לגדול בשקט". האתר (שנבנה ביוזמתם של הורים פרטיים) מהווה מרכז מידע מקוון על פדופילים (לא רק שהורשעו, אלא גם כאלו שנעצרו בגין 'מעשים מגונים" או מסתובבים חופשי). באתר ניתן לעיין במאגר פדופילים הכולל תמונות ותיאור עבר הפלילי. כמו כן, ניתן להשתמש במנוע חיפוש על מנת לצפות ברשימת הפדופילים בעיר שלך על מנת לוודא שאין לילדך קשר כלשהו איתם. אך גם כאן, עם כל הרצון הטוב מדובר ביוזמה פרטית שאינה מגובה ע"י המדינה ומשום כך אין ביכולת אתר להגיע למידע על כל או רוב הפדופילים המסתובבים ברחובותנו באין מפריע ונהנים משקט שיצרה עבורם המדינה.

כאן ניקח הפסקה מנושא העיקרי ונשאל את עצמנו שאלה וחשובה לא פחות: מדוע המדינה/משטרה מכסים על הפדופילים המסוכנים ואינם מפרסמים אותם? (מלבד אלו המועטים שברשימת עברייני מין תחת פיקוח). איזו נוחות ישנה מכך למשטרה או לרשויות ערים?

ובכן, האם אתם מכירים את התפיסה "זה לא קורה במחוזותנו?" תפיסה ה"מרדימה", שמושתלת במוחנו ע"י רשויות המקומיות, על מנת ליצור רוגע ונוחות… זהו שיקול אינטרסנטי של ראשי ערים ורשויות המקומיות בנסיון ליצור תדמית טובה לעיר על מנת למשוך קהל איכותי ומשקיעי נדל"ן חיצוניים. כל 'הפרת שקט ציבורי' מאיימת על עסקאות נדל"ן בהיקף של מיליוני שקלים בשנה, וכל שמועה על פדופיל הינה חלום בלהות של כל ראש העיר.

ואיך כל זה פותר לי את הבעיה? הרי כל הנ"ל מתייחס רק לפדופילים מוכרים, שנתפסו והורשעו. מה עם אלו המסתובבים 
חופשי ואין מי שמפקח עליהם?

שאלה טובה. וכאן באה מקומה של מודעות אישית, יכולת לזהות פדופיל מרחוק ולהעיר על כך את תשומת לב ילדנו.
חשוב להבין ולזכור: בכל עת מסתובבים בינינו גברים רבים בעלי משיכה לילדים. מהם ישנם "רדומים" – שיודעים לשלוט ביצרם עקב מחיר גבוה שיצטרכו לשלם (איבוד משפחה, מקום עבודה, קלון ציבורי, מאסר); ישנם הפוגעים בילדים ונזהרים מאד, וישנם שכבר "לא דופקים חשבון" ופוגעים בילדים בכל הזדמנות עד אשר יימצא מי שיגש לתחנת המשטרה ויסגיר את הפוגע.
מכאן, שעלינו ללמוד לזהות התנהגויות מוזרות ודפוסי אישיות של פדופילים ולהיות ערניים להם.

בעוד שהפדופיל מהסוג האחרון יתבלט בהתנהגותו החריגה ויזוהה בקלות ע"י הסובבים, הרי הפדופיל מהסוג השני ידרוש ערנות רבה לאורך זמן. חפשו אותו בין מורים, מחנכים, מדריכי נוער ובקייטנות, מדריכי ספורט, מורי שחייה, חונכים ומורי עזר. שכנים, קרובי משפחה – דמויות סמכות וכאלו שהילד בוטח בהם מעצם קרבתם או סמכותם עליו ("הרי אבא ואמא סמכו עליו").

להלן מספר מרכיבים אישיותיים והתנהגותיים של פדופיל-"משקיען":
1. אדם עם דימוי עצמי נמוך הבא לידי ביטוי בביטחון עצמי נמוך או מופגן כגבוה מאד (ייתכן איש חינוך כריזמטי מאד);
2. אין לו חברים בני גילו (או שישנם אך היחסים איתם מורכבים);
3. אפשרי שבילדותו נפגע בעצמו;
4. מעדיף קשר עם ילד (כי זה יותר פשוט מבני גילו, שלא בטוח אם לא ינטשו אותו יום אחד);
5. מפתח קשר תלותי דווקא (כי כל עת חייב לוודא את נאמנותו של הילד לאורך כל דרך. גם מינית, כדי לוודא "עד כמה הוא יאפשר לי ללכת איתו רחוק").
6. ייתכן קשר עם כמה ילדים במקביל;
7. לרוב יבחר בילדים ממשפחות בהם לא משגיחים על הילדים יותר מידי (ילדי הורים גרושים, 'הורים מעופפים' וכו');
8. לרוב יבחר בילדים שלא יבקרו/יבזו אותו (בעלי בטחון עצמי ירוד);
9. לרוב יבחר ילדים העונים לטעם אישי משלו: טווח גיל מסויים, יופי, גובה, צבע שיער, עיניים וכו' מוגדרים אצלו מראש.
10. כמעט תמיד ידאג לקבל "הסכמה" מילד על מעשיו בצורת עזרה: יציע לעשות לו "מסאז'", "לשחרר לו את השרירים" ועוד.

אחריות הורים

לאחרונה מתפרסמות כתבות אודות 'אנשי מעמד העליון' מצליחים (סמנכ"ל חב' הייטק בשרון; סמנכ"ל חב' תעופה בהרצליה) שנעצרו לחקירה בגין פגיעות בילדות באמצעות האינטרנט, בחלקן – מספר שנים ברציפות. מדובר בפדופילים בעלי משפחות ומבוססים היטב, שיצרו קשר עם קטינות דרך האינטרנט בלבד. הם לא פגעו פיזית, ומעולם לא העלו על דעתם לפגוש את הילדה. אולי משום כך היו בטוחים שאיש לא יעלה על מעשיהם.

כעת, בזמן שכל התקשורת עסוקה בלנתח את מעשיו של הסמנכ"ל-פדופיל (שלדעתי כמוהו מסתובבים מאות בכל עיר), אני שואל את עצמי, היכן היו הורי הילדות שבמשך מספר שנים אפשרו לילדה בת 9 לגלוש באינטרנט לבד, ללא שום השגחה, בחדר צדדי עם דלת סגורה? פגיעות אינטרנט ידועות ומוכרות, אך הורים לא מתיחסים אליהו ברצינות.

כמה עוד ילדים ייפגעו דרך האינטרנט, עד שהמשטרה ורשויות הרווחה ישכילו לפתוח תיקים פליליים נגד ההורים שמרשים לילדיהם הקטנים לגלוש בצורה חופשית? במה שונה גלישת אינטרנט בחדר צדדי ועם דלת סגורה, מהפקרת ילדה בת 9 באמצע הלילה בפארק לוינסקי ליד תחנה המרכזית בתל-אביב??

סיכום והמלצות

אל תתביישו לחשוד! ערנות מונעת אסון. מוטב לטעות בעצמך מאשר לטעות הפוך על חשבון ילדך.
עד כאן לגבי אישיות הפדופילים. נותר לי רק לציין, שפדופיל תמיד יעבוד בחושך – אווירת ערפל של השתקה והכחשה של הורים היא חממה עבורו. כלומר, פדופיל יכול לדעת שהורים כבר שמעו על מעלליו, אך מתכחשים להודות ש"זה קרה במשפחה שלנו", "אם נתלונן במשטרה – כל העיר תדבר עלינו", וממשיכים לאפשר לו לבלות אחד-על-אחד עם ילדם; הרי שכאן תיאבון המיני של הפדופיל גובר והוא אינו מפחד.

לעומת זאת, כאשר כל זרקורי הקהילה מופנים אליו וכל ילד ברחוב עבר 'שיחת אוריינטציה' עם הוריו, הרי שפדופיל כזה לא יעיז לפגוע בילד עם מודעות, כי המחיר יהיה יקר מאד.

1. חפשו את הפדופיל. שאלו שאלות, תבררו – אין כאן מקום לבושה.
2. אל תחששו להיראות "אובססיביים בנושא" – דברו על אפשרות כזו עם חברים וצוות ההוראה. הורים שמודעים 'יותר מידי' מרתיעים את הפדופיל והוא מבין ש"עם המשפחה הזאת – אין מצב לילד".
3. היו ערניים לסיטואציות. אם מורה לשחייה מסרב נוכחות הורה בשעור תחת אמתלאות שונות – אין זה האיש שבקרבתו ילדכם יהיה בטוח. אין שום סיבה להשאיר ילד חצי-ערום עם גבר חצי-ערום ועוד בשעורים עם המון מגע גופני!
4. בכל שאלה התייעצו עם אנשי מקצוע בתחום. "לא הביישן למדן".
5. דברו עם ילדיכם. על מנת להגן על הילד אין צורך להסביר בגיל מוקדם "מהי מיניות". מספיק לצרוב בתודעתו של ילד ש"אסור לאף אחד לגעת לך במקומות באלו וכאלו" (להראות באצבע).
6. שמרו על ערוץ שיחה פתוחה עם הילדים. שאלו מידי פעם על אנשים מבוגרים שסביבתם – הילדים יקלטו שזה חשוב לכם ובבוא העת יספרו לכם מיוזמתם.

7. אל תניחו לילדכם לגלוש באינטרנט בצורה לא-מבוקרת. השתמשו במסנני תוכן (כדוגמת 'אינטרנט רימון', 'אתרוג' וכו'). התייעצו עם ידידים ותלמדו איך לבדוק ׳היסטוריית גלישה׳. התקינו תוכנת keylogger כלשהי שתאפשר לכם לדעת את הססמאות של דוא"ל והפייסבוק על מנת לעקוב אחרי פעילות הילדים גם שם. בנוסף, כדאי למקם את המחשב בסלון הבית, או לפחות במקום בו הורים עוברים מידי פעם.

"ערנות מונעת אסון", והלוואי ולא ניזקק לכל הידע המפורט כאן.
אך אם אנו נשמור על ילדנו, אזי גם האלוקים המשגיח על העולם ישמור לנו על הנכס הכי יקר שהעניק לנו – הילדים שלנו.

____________