בבסיסה של כל טראומה נפשית עומדת חווית חוסר-אונים רבת עוצמה, המשאירה אצל האדם רושם שהעולם אינו מקום בטוח לחיות בו, ואשר על כן אי אפשר לסמוך על בני אדם (חוסר אמון), צריך להזהר ולהיות עירני (התפתחות החרדה, OCD) ולא לבנות תכניות ארוכות טווח (דיכאון). לרוב יהיו אלו מצבי סכנת חיים (לאדם עצמו או למי מיקיריו) שיגרמו ל״חבלה״ נפשית כזו, אך יהיו גם מקרים שלא קשורים ישירות לסכנת חיים (התעללות ממושכת של המעסיק, השפלה מצד בן זוג, חרם חברתי בבי״ס ועוד).
טראומה יכולה להיות ׳פשוטה׳ (Simple Trauma) – שהתפתחה מאירוע בודד,
או ׳מורכבת׳ (Complex Trauma) – שהתפתחה מאירועים שחזרו על עצמם ברצף הזמן.
טראומה יכולה להיות ׳מיידית׳ (הסימפטומים הטראומטיים יבלטו סמוך לאירוע עצמו) או ׳מעוכבת׳ (Delayed), שסימניה הודחקו היטב ויופיעו רק לאחר חצי-שנה או יותר. טראומה ׳מעוכבת׳ הינה מורכבת יותר לטיפול.
לא כל טראומה תתפתח להפרעה של ממש – ׳הפרעת דחק פוסט טראומטית׳ (או בשמה הלועזי: PTSD) שמחייבת טיפול. סטטיסטיקה מצביעה על 70-80% של נפגעי טראומה שמשתקמים בכוחות עצמם ואינם זקוקים לעזרה מקצועית. אולם, כבר פגשנו נפגעי טראומה שסברו לתומם שכבר התגברו על הטראומה מזה שנים רבות, אך התברר שהבעיה לא זזה ממקומה בכהו-זה כביום האירוע הטראומטי. בנוסף, ישנה בישראל תופעה של ״הגמדת״ הטראומה, אולי מתוך ׳תפיסת החוזק׳ של ״עברנו מלחמות, הקמנו את המדינה, אנו חזקים וקמים מן הטראומה לבד ומהר״. עד שכאמור ביום מן הימים מתברר אחרת, ואנו פוגשים אותם בטיפול.
PTSD – מאופיינת בסימנים נלווים כמו: חרדה, התפרצויות זעם, מחשבות מעציבות עם תמונות האירוע שפורצות לתודעה (בלי שנרצה בכך), עוררות ודריכות יתר ועוד. בלילות יכולים להופיע סיוטים וכן ייתכנו קשיי הירדמות. לעיתים נפגוש סימני ׳דיסוציאציה׳, ניתוק זמני מהמציאות ושקיעה בעולם אחר.
אנו מטפלים בכל סוגי טראומה והפרעות דיסוציאטיביות, ואחוזי ההצלחה אצלנו גבוהים.
