זו באמת שאלה מעניינת. הרי אין זה סוד שהמדינה מאפשרת לכל אדם ליהנות מ-12 מפגשי טיפול פסיכולוגי ללא תשלום, אם כן, מדוע אנשים נמנעים (בדרך כלל) מאפשרות כזו ופונים לבחירת טיפול פסיכולוגי פרטי בתשלום, שגם ככה אינו זול?

"נו" – תגידו לי, "טיפול פרטי הוא תמיד טוב יותר מהטיפול שמעניק גוף ציבורי, זהו דבר ידוע".
על כך אין ויכוח. עם זאת, מעבר ל'אקסיומה' הזאת, ישנם בטיפול הציבורי כמה וכמה חסרונות מביכים, שבעכבותיהם אנשים מוכנים לשלם ממיטב כספם על טיפול פרטי.
החסרונות הם רבים, ונביא כאן רק שניים מהן לדוגמה. ובכן, מהו המחיר היקר שמשלם האזרח עבור טיפול ה"חינמי" הציבורי?
סודיות רפואית – כל מערכת שבה עובד המטפל מחייבת אותו לדווח בכתב אודות התהליך הטיפולי: לסכם את כל הפגישות בכתב, לכתוב המלצות לטיפול ועוד. ואמנם כל מטפל מחוייב באופן אישי לשמור על סודיות המידע הרפואי של מטופליו, עם זאת, המערכת אינה יכולה להבטיח למטופל שהמידע יישמר מפני שאר עובדי המרפאה (כולל עובדי הניקיון)  מאחר והמידע עשוי להגיע גם לידיהם ואין למרפאה אחריות מפני החשיפה בתוך כותלי המרפאה. במילים אחרות, אף אחד לא יכול להבטיח באמת שהדברים הכי אישיים והכי רגישים שלכם לא יגיעו למקומות בלתי רצויים.
(אותו הדבר לגבי הטיפול המסובסד ע"י קופות חולים).  בנך שוקל להתקבל ליחידה קרבית בצה"ל? בתך מתכוננת לקריירה בהייטק? כנראה שהטיפול ה"חינמי" יעלה לכם מידי ביוקר.

החלטה על תהליך טיפולי – כאשר הנך הולך למטפל פרטי, ההחלטה לגבי אופי הטיפול היא משותפת לשניכם, ולרוב המטופל קובע את ההעדפות בטיפול. "בעל המאה הוא בעל הדעה". לעומת זאת, במרפאות ובקו"ח ההחלטה בדבר אופי הטיפול נמצאת בידי מנהל המרפאה או פסיכיאטר המטפל: הוא מחליט איזה סוג טיפול תקבל, אצל איזה מטפל ובאיזו רמת הדחיפות. הוא זה שיקבע כמה פגישות יתקיימו, באיזו תדירות, במה הן יתמקדו, על אילו מטרות תעבדו בטיפול ועל אילו לא תדברו בכלל. מה הפלא איפא, שאנשים מעדיפים לשלם מכספם ובלבד לקבל את התוצר המגיע להם.

ומה אתם חושבים, קוראים יקרים? האם תעדיפו טיפול ציבורי או פרטי?
הגיבו עכשיו!