טראומה נפשית שלא טופלה כראוי משאירה חותם על החיים. וכי למה שלא: אדם שנולד, גדל והתפתח בתוך עולם יציב, שבו היציבות בנויה על יחסים הרמוניים בין בני אדם, פתאום מקבל 'סטירת לחי'. הוא כבר יודע שהעולם איננו מקום בטוח לחיות בו. שאנשים סביבו לא כל כך תמימים, ואותם אלו שבטח בהם – לא היו שם בשבילו ברגע האמת, או גרוע מכך – בגדו בו והשאירו אותו לבד. וגם כשהיה נתון בסכנה מתמשכת לא היה דבר שיעזור לו. אין אמון בבני אדם, אין ביטחון שהפגע לא יבוא שוב. זהו למעשה בהסיס ה"מושלם" ביותר להיווצרות חרדה בעקבות טראומה. 'הנפש הבהמית' לוקחת פיקוד ומחליטה להפעיל מנגנוני הגנה כלשהם שנארים לה (שאגב אינם יעילים) ומגיעה החרדה. אותה אחת, הידועה. אדם נזהר מכל דבר, חווה עוררות גבוהה, חי במצב הישרדותי כל רגע. כי "זה מה יש". כי "רק כך אפשר לשרוד".
אבל כעת תגלו את הדבר המדהים ביותר: רוב הסובלים מחרדה בישראל הינם בעלי רקע טראומטי, אך משום מה אינם מקשרים זאת באופן ישיר לטראומה. כלומר, אדם יכול לבוא לטיפול ובפיו בקשה להפטר מחרדה פעילה, ולא מילה אחת על הטראומה שעבר. ואם המטפל לא ישאל, ספק אם הרקע יתגלה בכלל. האם מדובר בחוסר מודעות לטראומה? ספק גדול אם בארץ כמו שלנו אנשים לא יודעים 'טראומה מהי'. מי כמונו לא חווה את המושג הזה בשלב מאורח או מוקדם ועוד יכול לספר אודותיו? מסתבר, שההסתרה באה לרוב בכוונה – הכחשת הטראומה.
מהיכן נובעת העקשנות להסתיר את הטראומה? וכי לא מובן מעליו שיש כאן חרדה בעקבות טראומה?
מנגנון ההסתרה הוא מאד פשוט להבנה: "הטראומה הייתה קשה->אני חזק->התגברתי עליה (כי אם לא, אני חלש ואוי ואבוי לי, לא אשרוד ככה הרבה)"
כך נוכל לפגוש לוחמים עם הלם-קרב שלא טופל, שההתכחשות לטראומה מגדירה עבורם חוסן נפשי ("אני לא צריך תרופות או שיחות") וממילא:
"הטראומה נעלמה ולא בגללה הופיעו לי סיוטי לילה" (זה כי חם-קר-פושר בחוץ או כי אשתי עצבנה אותי)
"הפלשבקים ותמונות של הטנק הבוער זה סתם שגעונות, הכל בראש"
"סימפטומי חרדה – סתם שרירים תפוסים"
"דיכאון – מה פתאום , זה קצת מצב רוח כי אני לא מוצא עבודה" (מאז שחזרתי מהמלחמה)
"התפרצויות כעס – כי תמיד הייתי קצת עצבני
"עוררות גבוה בהליכה ברחוב – יש גנבים בשכונה והמצב הביטחוני בעארץ תמיד היה בעייתי"
ועוד כאלו וכאלו הסברים ונימוקים, מתוך מנגנון ההגנה שלא מאפשר לומר "נפגעתי נפשית!" שמשמעותו אולי "נשברתי".
הטיפול בחרדה בעקבות טראומה יכלול התייחסות מערכתית לרקע הטראומטי על מנת לאפשר עבודה יעילה יותר.
