שירותי הודעות וידאו – Live Video Messaging

ואיך אפשר בלי הנוסטלגיה: סיפורי מדע בדיוני מהאייטיז, על סוכני ביון עתידניים המצויידים במכשירי רדיו-טלפון אשר בין השאר גם מחליפים ביניהם הודעות וידאו מוקלטות.

נשמע מוכר? "בודאי" תגידו, ובטח אתם מתכוונים ל-Skype ודומיו. ובאמת, כאשר הסקייפ המוכר לכולנו עלה לאוויר, חשבנו שמיצינו את נפלאות ה-web בעידן החדש, ושאין יותר משהו שבאמת יכול להפתיע אותנו.
מסתבר שהפתעות יכולות להתפתח גם "לרוחב", כאשר דווקא הקונספט ה"מיושן" של שיחות וידאו באינטרנט מביאות איתן מהפכה שעשויה להשפיע על הרגלי צריכת ה-web של האדם המצוי ויותר מזה – לדרוש מהאדם שדרוג פסיכולוגי ממש.

כאשר באתי להתנסות באפליקציית Glide, הרגשתי משהו מוזר עם ההכרח הזה, לשלוח לידידים את הדיוקן העדכני שלי. אני לא רגיל לזה בווטסאפ המוכר והטוב. פתאום אני בורר מילים מול מצלמת וידאו. שולח סוף סוף את ההודעה, לא בטוח אם אמרתי את הדברים כפי שהייתי רוצה (ואין דרך לתקן). בודק אם ישנה אופציה למחיקת ההודעה לפני שתיחשף הלאה. ולמרות היותי לקוח ותיק של רשתות החברתיות, דווקא כעת חשתי חשוף מאד, לא מוגן ואפילו פגיע יותר. אחרי שחלקתי את תחושותיי עם חברים, נוכחתי לדעת שהרגשת מבוכה וחוסר מוגנות משותפת לעוד אנשים שמתנסים לראשונה בשימוש החושפני הזה של שירותי הודעות וידאו.

מה באמת נשתנה?

בדרך כלל אדם המנהל שיחה באמצעות Skype נערך לשיחה מראש ומכין גם את הסביבה הנראית ברקע. בדרך כלל שיחות סקייפ יש להן מטרה קבועה כלשהי: קיום קשר עסקי או משפחתי, העברת מסר כלשהו וכדומה.
לעומת זאת, הודעות וידאו מזמינות את האדם להנכיח את עצמו מרגע-לרגע, כפי שהוא וללא הכנות, ופשוט לשתף את הזולת במה שעובר עליו ברגע זה ממש. לא מתעכבים על איכות הצילום, על תאורה ולא על הניראות בכלל: םשוט תן snap וזרוק את עצמך באופן מיידי, כאן ועכשיו. ואת מה שהראית, מיד ניתן לשתף באפליקציות אחרות וברשתות החברתיות.

שינוי בצריכה – שינוי בתפיסה

לכאורה אין כאן שום דבר חדש: השירות הזה כבר נפוץ בעולם והוא מועדף על בני נוער ברחבי העולם. לא מזמן פורסם מחקר, לפיו שימוש בהודעות טקסט עשוי לשפר יכולות השפה של התלמידים. אלא שכעת הקלדה רציפה על המסך מתחילה להיחוות כמשעממת למדי, והיא מוחלפת בהודעות וידאו. ולא רק הילדים – כולנו בדרך לשם. הזמן שלנו יקר מאד וכל צורת תקשורת שזמינה (ומזמינה) יותר, היא קלה יותר וממילא גם מועדפת עלינו. אך אם אנחנו כמבוגרים עוד נלמד כיצד להתנהל במהפכה הזאת בתבונה, הרי שילדנו הקדימו את העתיד (כרגיל) והם כבר מזמן נמצאים שם. אנו כהורים שואלים את עצמנו: "מה עובר עליהם בתוך העולם ההוא? לאילו שינויים הם נדרשים ומה המחיר שעליהם לשלם בשל ההסתגלות הזאת?"

הבשורה הטובה – שקיפות.

אחד המאפיינים הבולטים את האינטראקציה ברשת, הוא גורם האנונימיות. קיימת הבנה רווחת, לפיה אדם ברשת מסוגל לעשות דברים שלעולם היה מעיז אפילו להעלותם על הדעת בחיים האמיתיים. האנונימיות יוצרת אצל האדם תחושה חזקה של חופש והיעדר גבולות, כוח מדומה ומרחב פעולה דמיוני. המעצורים הפנימיים משתחררים, חומת ה-web מבדילה בין החוויה האמיתית לבין הרגשות ("זה לא קורה על ידי אל אשם, ברשת") והאדם חופשי להתנהג בצורה אוטנטית, "להיות עצמי". תחושה זו כשלעצמה היא ממכרת, ואפשרי שהיא זו שעומדת בבסיס התמכרויות לאינטרנט. בכל אופן, זהו שלב בו האינטרנט "נותן", מספק מרחב, משחרר.

עד כאן לכאורה בשורה טובה – שקיפות. הודעות וידאו באות להסיר את מסך האנונימיות הנ"ל, לגלות את האמת על מעביר המסר ולצמצם את החשש להתחזות לצורך פגיעה. מעתה ילדה תמימה בת 11 תוכל לראות שמאחורי המסך ניצב גבר בן 35 ולא זהות הבדויה המיוחסת ל"נער שגדול ממנה בשנתיים". בני זוג יוכלו לראות את האמת אחד על השניה (תם עידן "אני תקוע בפקק" תוך ישיבה על בירה עם חברים טובים), המעסיק יוכל לוודא שהעובד באמת נמצא במקום עבודתו או שמא מפטפט עם החברים במרפסת.

Everybody does it – מחוייבות טוטאלית לנוהג החברתי.

אולם האינטרנט לא מעניק ארוחות חינם, ולאחר החגיגה על היושר והשקיפות, מגיע שלב שבו האינטרנט "גובה חוב": כללי ההתנהגות באינטרנט עוברים מודיפיקציה, דהיינו מתחילים לעבור עיצוב מחדש על ידי אינטראקציות בין בני הנוער, בעיקר בינם לבין עצמם, וכמעט ללא הנחייה חיצונית ומעורבות של מבוגרים משמעותיים כמו הורים ומורים (Bradley, 2006). המשתתפים נדרשים ליישר את עצמם לפי קו המקובל ולנטוש את זהותם (שרק החלה להתגבש בגילאים אלו) לטובת תפיסת מציאות אחרת, של דמויות המובילות בקבוצה שלהם. כל מה שבגדר אידיוסינקרטי (ייחודי), וכל מי שחורג מכללי החברה ברשת מוצא את עצמו/ה במהירות במצב של "לא מקובל/ת" עוד הרבה יותר מהר מאשר שזה יכל להתרחש בתוך כתלי ביה"ס.
ובעוד שהודעות וידאו מוחקות מן המפה את סיכוני האנונימיות ברשת, הרי שבשלב הזה הן מגדילות סיכון אחר – חשיפת עצמך במינון שהחברה תכתיב לך ("אם כמובן רצונך להמשיך להיות איתנו"). אינך עוד מחליט/ה מה לחשוף ומתי. מה שאחרים ירצו לראות בך – פשוט תעשה זאת – Just do it !

הצקות ברשת

תחת ההגדרה הזאת כולנו מכירים את הסיפורים המצערים על אודות ילדים נפגעי שיימינג, שפוגעים בעצמם כחלק מתופעה רחבה מאד בעולם. לעיתים מדובר רק באימרה, פליטת פה שמצאה את דרכה למקום הלא נכון, או תמונה בפייסבוק שצולמה ברגע מביך נורא.
וכעת בואו נחשוב: כמה "רגעים מביכים נורא" הולכות לספק לנו הודעות וידאו? שמטבען תופסות את האדם "כאן מעכשיו" וכפי שהוא באותו רגע?

ובעוד שחוקרים מודאגים יותר מהצקה ברשת משום שהמוטרד לא יודע מי מטריד אותו ( ,Campbell, 2005; Lanhart, 2007; Willard 2007), כאן מדובר בפריצת גבול והטרדה גלויה, הצומחת מתוך הרגל של הצעירים לשתף את כולם בהכל, ובאופן מיידי (לעיתים תוך תחרות מיהו הראשון שיעלה את הסרטון ויזכה ליותר לייקים).

חשיפה לתכני 18+

לגיטימציה המתרחבת (בהודעות וידאו) לחשוף לעיני כל מה שפעם היה פרטי ואישי, בונה הרגל של שיתוף ללא חשיבה אחראית, עד כדי שיתוף ציבורי של תכנים אינטימיים.

פגיעה בכישורים החברתיים

פגיעה זו נמנית בדרך כלל עם כלל סכנות האינטרנט. מאחורי מושג זה עומד חשש, לפיו אדם המשקיע את עיקר זמנו באינטראקציה במרחב הוירטואלי, שחוצץ בין אנשים המתקשרים ביניהם, אדם זה מצמצם את המפגשים החיים עם הסביבה, וכתוצאה מכך כישורי התקשורת הבינאישית שלו פוחתים ומתנוונים. ובאמת, ישנם אנשי מקצוע התולים את הקשיים החברתיים (הנפוצים כיום לרוב) בהעדפת הבילוי הוירטואלי על פני מפגש החי.
אולם, כשמדובר בהודעות וידאו ניתן לטעון שכאן הסכנה פחות מוחשית, מכיוון שמטבע הדברים חשיפה ויזואלית "טריה" כזו איננה מהווה חיץ בין המתקשרים (לעומת "פרגוד" ההתכתבות למשל). טענה זו מתחזקת לאור העובדה שהצילום וידאו מובעות רגשות והבעות שפת גוף, מה שהופך את התקשורת לאותנטית באופן מכסימלי.

סיכום

בכתבה זו נסקרו שינויים מהותיים בתפיסה והתנהגות, להם אנו נדרשים בעידן התקשורת העדכנית. סביר להניח שמדובר ב"גל" שהולך ושוטף את ציבור משתמשי הרשת, וזה רק עניין של זמן עד שיהפוך לסטנדרט המקובל. אנו נדרשים להיערך כבר עכשיו לשינוי גדול זה, הן כאנשים פרטיים והן כהורים לילדים, שעשויים להיות מושפעים במידה עצמתית הרבה יותר.

סקרנו את סכנות האינטרנט המוכרות לכולנו, אך לאור ההיבט החדשני של הודעות וידאו. מצאנו שבחלק מהמקרים אינטראקציה באמצעות הודעות וידאו עשויה להיות דווקא בטוחה יותר (לעומת אינטראקציה בהתכתבות, לצורך דוגמה). בהשוואה לסכנות אחרות, מצאנו שהודעות וידאו עשויות אף להגביר באופן משמעותי את הסכנות והנזקים הפסיכולוגיים לילדים (וגם למבוגרים).

מבלי להכנס לנסיונות ניבוי, עולה לנגד עינינו תמונה שמדובר בכלי עצמתי הדורש מודעות רבה והכנת הדור הצעיר לשימוש אחראי עוד יותר מאי-פעם ברשת בכלל ובכלי הודעות וידאו בפרט. למיטב עניות דעתי, יש מקום לפתח תכניות חינוך של אוריינות ייחודיות לכלי זה, כחלק או בנפרד מהגברת מודעות התלמידים הצעירים בבתי הספר בישראל.

ביבליוגרפיה:

Bradley, K. (2006). Internet lives: Social context and moral domain in adolescent development. A preprint of an article accepted for publication in New Directions for Youth Development, 108. Retrived August, 5, 2009, from http://www.josseybass.com/WileyCDA/WileyTitle/productCd-MHS.html

Campbell, M. A. (2005). Cyber bullying: An old problem in a new guise? Australian Journal of Guidance and Counselling, 15(1), 68-76.

Lenhart, A. (2007). Cyberbullying and Online Teens. Washington D.C.: Pew Internet & American Life Project. Retrieved April, 16, 2010 from http://www.pewinternet.org/pdfs/PIP%20Cyberbullying%20Memo.pdf

Lenhart, A. & Madden M. (2007). Teens' Privecy & Online Social Networks, Washington D.C.: PewInternet & American Life Project. Retrieved April, 16, 2010 from http://www.pewinternet.org/pdfs/PIP_Teens_Privacy_SNS_Report_Final.pdf

Willard, N. (2004). I Can’t See You – You Can’t See Me – How the Use of Information and Communication Technologies Can Impact Responsible Behavior, Retrieved 20, January, 2010 from http://www.cyberbully.org/docs/disinhibition.pdf