הקדמה

בכתבה זו מטרתי להציג בפני הקורא גישה ייחודית להבנת מנגנון החרדה ממבט ייחודי-יהודי. על מנת להעביר את המסר בכתבה אחת בצורה קצרה ונגישה לקורא, בחרתי לערוך את הדברים בדרך של מענה על סדרת שאלות.

המידע דלהלן נלקח ממקורות כתבים יהודיים (חסידות חב"ד) כבסיס להבנת תהליכים נפשיים בעת היווצרות החרדה. יש לציין, שבשנים האחרונות נערכים מחקרים אקדמאיים על תהליכי גוף-נפש  והנושא הפך לפופולרי מאד בקהילה הטיפולית. אמנם מה רבה הייתה הפתעתי, כשגיליתי שכל אותם הדברים שהמדע מגלה לעצמו רק עתה "על קצה המזלג", כבר נמצאים מפורשים וזמינים בכתבים יהודיים מלפני מאות שנים. לכך, אין בי ספק, שככל שהמחקר האקדמי ילך ויתרחב ממצאיו יצביעו יותר ויותר על אמינות המידע היהודי העתיק.
כאן המקום לציין שהמידע הזה ברובו טרם נתמך אמפירית, לכן אני מגיש מידע זה כחומר לחשיבה בלבד והסקת מסקנות אישיות למתמודד, וכנרטיב-עזר למטפל אשר יחפוץ לעשות בכך שימוש לתועלת הטיפול.

אלו הן השאלות שאנסה לענות עליהן:

• מהי האישיות הנפרדת בתוכנו (ולעיתים בעל כורחנו), שפועלת מעבר להגיון שלנו?
• מדוע אי אפשר לעבוד איתה בהגיון?
• ממה היא נבנית ומושפעת?

• מה גורם לה להיפגע מחרדה?
• מדוע אצל אחד היא תהיה פגיעה יותר ואצל השני פחות?
• סימפטומים גופניים – מדוע הנפש משליכה את הכאב על הגוף?

• כיצד משפיע על החרדה טיפול תרופתי?
• כיצד משפיע על החרדה טיפול דינמי?
• כיצד משפיע על החרדה טיפול קוגניטיבי?
• כיצד משפיע על החרדה טיפול התנהגותי?
• כיצד משפיע על החרדה טיפול SE, Mindfulness ושאר טיפולים ממוקדי-גוף?
• מדוע פסיכוטכנולוגיה היא המענה הראוי ביותר להפרעת חרדה?
• סיכום.

ובכן:

מהי האישיות הנפרדת בתוכנו (ולעיתים בעל כורחנו), שפועלת מעבר להגיון שלנו?

כמו שמשתמע מהכותרת, יש בתוכנו כמה סוגי נפשות, כשכל אחת מהן מתפקדת כאישיות נפרדת לגמרי. אולי הדברים יהיו תמוהים לאוזן הקורא: האמנם יש בתוכי יותר מאישיות אחת? התשובה היא, כן! בתוך כל אחד ואחת מאתנו ישנן:

• "נפש השכלית" – האחראית על חשיבה לוגית, ניתוח תהליכים הגיוניים ולמידה רציפה; הבנת מצבים חברתיים ופעולה לפיהם;
• "נפש הבהמית" – (להלן: "נפש" בלבד) אחראית על דחפים פיזיולוגיים, בריאות הגוף (תזונה, מנוחה) ושמירה על ביטחונו (זיהוי סכנות, פרשנות מצב כמסוכן או לא, תגובות אינסטינקט בעת מצבי סכנה). נפש זו איננה מונחית בהגיון, אלא בדומה לבעל חי נעזרת בחשיבה אינסטינקטיבית. כמו-כן חשוב לציין, שנפש זו היא חזקה יותר וקובעת עובדות בשטח להיותה השולטת הבלעדית על הגוף.

* קיימת גם "נפש האלוקית" – השואפת לרוחניות, אך תפקידה אינו רלוונטי לנושא כתבה זו, על כן לא נאריך בתיאורה ותפקידה.

מדוע אי-אפשר לעבוד איתה בהגיון?

התפתחות השכלית של "נפש" מסתיימת לקראת גיל 3-4. משמעות הדבר, שאצל כולנו היא נשארת להיות 'אינפנטילית' וחסרת הגיון. יש בזה גם משהו חיובי: לעיתים, תכונה זו מסייעת  בשמירה על בטחונו של אדם, מאחר והיא איננה 'מטריחה' את עצמה בחשיבה ארוכה אלא פועלת מיידית באופן ספונטני (דחף אינטואיטיבי)2, לעיתים בצורה יעילה יותר מההיגיון, ולעיתים בצורה לא יעילה.

ממה היא נבנית ומושפעת?

למרות שיכולותיה השכליות אינן מתפתחות במיוחד, טבע הנפש וחוסנה נבנה במהלך כל שנות חייו של אדם. היא מושפעת מהתנסויות שונות בחיי יום יום, מחיזוקים חיוביים ושליליים שהסביבה מספקת לאדם, וכבר בשנים הראשונות לומדת לסמוך יותר על "נפש השכלית" – הגיון האנושי בכל הקשור להתנהלות האדם ובחירותיו (גם בתחום הביטחון האישי).

מה גורם ל"נפש" להיפגע מחרדה?

קשה לענות בוודאות על שאלה הזאת. בדרך כלל זה קורה כאשר:

התקף ראשוני – "הנפש" נחשפת לאירוע של סכנה, מצב איום או מתח נפשי מתמשך, ומעניקה לחוויה הקשה משמעות רבה (לעיתים מוגזמת מהמציאות האמיתית). כתוצאה מפרשנות כזו נוצר 'התקף פאניקה' עם תחושות-גוף קשות מאד: מתח שרירי מוגבר, הזעה, רמת עוררות גבוהה, תפקוד מוגבר של הלב והריאות (הכנה לריצה כביכול) הדוחק באדם להימלט או להילחם. חוויה זו קשה מאד, ובעקבותיה מתקבע אצלה דפוס חשיבה "העולם איננו מקום בטוח לחיות בו" וכאן תיתכן:

תגובה משנית – המנעות ממצבים/מקומות/אנשים שבסביבתם ההתקף הבלתי-נסבל עלול לחזור. בחזרה אל המקומות/מצבים הללו יורגשו חלק/כל סימני ההתקף כנכונות מתמדת להימלט במהירות, מתח. הרגלי הימנעות כזו מפעילויות יומיומיות (שפעם היו פשוטות לביצוע), מכבידים מאד על תפקוד היומיומי של האדם המתמודד עם החרדה.

כיצד ייתכן שאדם מסויים יחווה אותו אירוע אך לא ייפגע כמו חברו?

מידת החוסן הנפשי שונה מאדם לאדם, לכך ייתכן שאדם אחד ייפגע מחרדה ואילו אדם אחר (ששהה אף הוא במצב סכנה) לא ייפגע כלל. החוסן הנפשי מתפתח אצל כל אדם באופן שונה ועם זאת עדיין הוא תלוי הן במרקם הגנטי והן במסרים שאדם מקבל מסביבה בה גדל. לדוגמה, ילד שאימו התייחסה למצבי כאב בצורה רגועה יגדל עם חוסן נפשי יחסית חזק יותר לעומת ילד שאימו שהייתה מביעה בהלה מפגיעות שונות, ו'הורישה' לילד שלה דפוס פרשנות דרמטיים יותר במצבי איום/סיכון. לדוגמה נוספת, ילד שגדל באזור של הרג ושכול (למשל באזורי מלחמה) יגדל חסין יותר מאשר ילד מימיו לא ידע שכול, לא עלינו.

סימפטומים גופניים – מדוע הנפש משליכה את הסבל על הגוף?

אין לי תשובה חד-משמעית לשאלה זו, אך נראה שה"נפש" פשוט מדברת דרך הגוף ובסימפטומי חרדה פשוט מביעה את דאגתה ואת הקריאה להימלט מתוך הסיטואציה המלחיצה.

איך נוצרת חרדה?

כאן מתרחשת לה תופעה מוזרה לחלוטין: אחרי שה"נפש" מכניסה את הגוף למצב של דריכות, היא בעצמה, "הנפש", מקבלת מהגוף רושם כאילו באמת יש סכנה! והיא מלחיצה את הגוף עוד יותר, מגבירה את הדופק ואת קצב הנשימה, וכן הלאה ב'מעגל סגור' (מה שמחריף עוד יותר את חוויית החרדה) – כאן אנו מדברים כבר על התקף חוזר…
מדוע קורה דבר כזה? למיטב עניות דעתי הסיבה לכך טרם הומצאה.. אולם, אנו כבר יודעים ש"על הבהמה לא שואלים שאלות"…

כיצד משפיע על החרדה טיפול תרופתי?

טיפול התרופתי משפיע על אותם אזורים במוח שה"נפש" מתחילה דרכם להשפיע על הגוף. הטיפול התרופתי 'מקפיא' זמנית את אותם האזורים, המהווים למעשה "שערי כניסה" לגוף, ובכך מקילים (בצורה מלאה או לפחות יחסית) על סבלו של המתמודד.

כיצד משפיע על החרדה טיפול דינמי?

בטיפול פסיכולוגי מהסוג פסיכודינמי יתבצע בירור מעמיק בכל הקשור ל'חוסן הנפשי' (שב"אשמתו" אדם הפך לפגיע עוד משחר ילדותו כביכול). בטיפול מסוג זה יושם דגש מרכזי על מבנה ה"נפש" בראשית התפתחותה, יכולת לבנות יחסים בטוחים עם דמויות משמעותיות בילדות (הורים וכיו"ב), חוויית סביבה כבטוחה, 'כוחות האגו', ועוד מרכיבים שונים שיכלו ליצור אצל המתמודד פרה-דיספוזיציה לפגיעות.
חסרון טיפול הדינמי: אמנם זהו תהליך מעניין וחיוני, אך מכורח מבנהו הינו ארוך טווח שעושה שימוש בהתבוננות העמוקה של האדם ועלול לא להתאים לאדם שברגע זה מתייסר עם סימפטומים קשים.

כיצד משפיע על החרדה טיפול קוגניטיבי?

טיפול קוגניטיבי פונה לחשיבה ההגגיונית של האדם. הטיפול ינסה להעלות ספק לגבי אמיתות הפרשנות הדסטרוקטיבית: "האמנם אתה במצב סכנה? עד כמה אתה באמת מסכים עם אמירה שכזו? האם אתה מכיר אדם נוסף שנמצא במצב דומה, והאם גם הוא בסכנה?"

מעלה: כשה"נפש" מסתבכת עקב פרשנות מוגזמת למצבי איום, הטיפול ינסה "למוטט" את הפרשנות הזו ובכך להפסיק את החרדה.
חסרון: ה"נפש הבהמית" איננה 'חכמה' דיה בכדי להיכנס לדיונים שכלתניים בדבר אמיתות מצב הסכנה; ברגע שהיא משוכנעת בוודאות בכך שהאיום עדיין קיים, היא "רואה" אותו, ולא יעזור דבר!  היא תעשה הכל כדי להימנע ממצב הסכנה.

כיצד משפיע על החרדה טיפול התנהגותי?

טיפול ההתנהגותי 'מדבר' יותר אל ה"נפש". הוא אינו מתייחס כליל למחשבות המדאיגות, ולוקח בחשבון את מה שהגוף מרגיש. הוא מתייחס ל"בהמה" ממש כמו אל בעל-חי, ומנסה לאלף אותו להשתהות שוב ושוב בחוויה (המזכירה את הסכנה – "חשיפה"). הטיפול ההתנהגותי גורס, כי "הבהמה לא מבינה אך יודעת ללמוד מהתנסויות חוזרות שבהן באמת אין סכנה", ובאם נכריח אותה לשהות בסיטואציה המלחיצה מספר פעמים/דקות, היא פשוט תתרגל לעובדה שאם שום דבר נורא לא קרה, כנראה שגם לא יקרה.
מעלה: סוג הטיפול הזה 'מדבר' בשפה המוכרת יותר אל ה"נפש" ומרגיל אותה להתמודד עם סיטואציה המלחיצה.
חסרון: המטפל עלול לטעות ולבצע "חשיפה" ברמות קשות במיוחד (SUDS 100) וה"נפש" לא תלמד מזה דבר; הטיפול החשיפתי לא יצליח.

כיצד משפיע על החרדה טיפול SE, Mindfulness ושאר טיפולים ממוקדי-גוף?

גישות טיפוליות ממוקדות-גוף באות לכסות את החיסרון של הטיפול ההתנהגותי. מאחר וכבר הבנו שהטיפול ב"נפש" לא יהיה במישור השכלתני אלא במישור הגופני, עלינו ליצור אפשרות שה"בהמה" אכן תוכל לשאת את החוויה הקשה ואת התחושות הקשות של הגוף במהלך הטיפול החשיפתי. גישות אלו (שנבאר כל אחת מהן בכתבה נפרדת) נותנות תוקף לחוויות הגופניות ומנהלות איתן 'ריקוד משותף' (כך לפחות להשקפתי) עד שיצירת דיאלוג פורה עד לוויסות הרגשות ורגיעה כללית. מעלה: על אף המחשבות המדאיגות/סטרס אדם מסוגל עדיין להישאר במצבו ולרכוש שליטה על המתרחש איתו.
חיסרון: טרם מצאתי.

מדוע "פסיכוטכנולוגיה" היא המענה הראוי ביותר להפרעת חרדה?

"פסיכוטכנולוגיה" – הוא תחום וויסות פסיכו-גופני שמקורו ברוסיה הסובייטית בשנים שבין  1938-2007. בעקבות מצבי מתח המתמשך ובעקבות 'המלחמה הקרה' עם ארה"ב בשנים שלאחר מלחמת עולם השניה, השלטון הסובייטי השקיע משאבים רבים במחקרי מעבדות ממשלתיות סגורות שעסקו בפיתוח "פסיכו-טכניקות" לוויסות מהיר של מגוון מצבים נפשיים.
תחת הכינוי הרחב "פסיכו-טכנולוגיה" התפרס מגוון רחב של אמצעי השפעה ישירה ועקיפה על התת-Mind  האנושי: החל מפסיכו-פרמקולוגיה, דרך קטעי-קול שהוסוו בתוכם מסרים (מרגיעים או מוטיבציוניים) ועד לתרגילים גופניים המאפשרים לסבול את הכאב או אפילו להשבית אותו מאזורי גוף שלמים ולגרום להחלמה מהירה יותר.
פסיכו-טכניקות גופניות הוטמעו באימונים לחיילי יחידות המיוחדות ברוסיה (במיוחד לצלפים שלעיתים נאלצים לשהות בתנוחה בלתי-טבעית במשך שעות רבות), שימשו סוכני KGB ואת סוכני הריגול מחוץ לגבולות המדינה (GRU).
גם ארה"ב השקיעה לא מעט בפיתוח פסיכו-טכנולוגי עבור חייליה המובחרים, אך היום ידוע לנו מעט מאד עד היכן הגיעו האמריקאים.

סיכום

לעיתים ה"נפש הבהמית" מפרשת מציאות של סכנה באופן מוגזם, ומשליכה את המתח על הגוף. הגוף חווה סימפטומים קשים (אותם מרגיש היטב כל מתמודד עם החרדה) ועלול להתפתח התקף נוסף. אולם, אם נלמד את המטופל לאזן את עצמו בעזרת תרגילי הרפיה/קשיבות/פסיכו-טכניקות גופניות, נוכל להוריד את המתח מהגוף, לשחרר את התחושות הקשות. זה ירגיע את ה"נפש" וימנע התקף נוסף.

בשלב השני, ככל שאדם מתנסה בתרגול, יגדל בטחונו של אדם ביכולת שלו לאזן את עצמו במצבי סטרס. אדם לא יימנע יותר מסיטואציות המלחיצות ויחזור בהדרגה לתפקוד היומיומי.
בשלב השלישי, ככל שאדם יחווה הצלחה ושביעות רצון מחזרה לחיים השגרתיים, החרדה נסוגה עד כדי עזיבתה את האדם לצמיתות.

אינני מאמין ב"הפחתת סימפטומים" של החרדה או "נסיגה חלקית" כלשהי. המטרה אותה אני מציב מול המטופלים אצלי, היא מיגור החרדה על כל סימפטומיה ודאגותיה לחלוטין!